זברקו מבנים (1971) בע"מ ואח' נ' הרמן ואח'

החלטה

לפניי בקשה למתן עיון במסמכים ספציפיים – כל המסמכים שהוגשו לשלטונות מס שבח מקרקעין על ידי המשיבות, כולל טופס המש"ח וחישובי המס.

רקע וטענות הצדדים

הסכסוך מושא התובענה נסוב אודות שטח ששימש את הנתבעים כעסק לממכר ותיקון צמיגים, אשר הנתבעים – הם המבקשים החזיקו בו מכוח הסכם שכירות במשך שנים ארוכות (להלן: המושכר). לימים, רכשו התובעות – הן המשיבות את הזכויות בחלקה בה מצוי המושכר מידי אלישבע לוי ואסתר אליאב, ומשתמה תקופת השכירות בין המבקשים לבין בעלי החלקה – אשר מכרו זכויותיהם לתובעות, והצדדים לא הגיעו להסכמות ולא נחתם הסכם שכירות חדש, דרשו התובעות מהנתבעים לפנות המושכר מכל אדם וחפץ. משלא פונה המושכר, ומשהתגלה למשיבות כי המבקשים פלשו לשטח נוסף, מעבר לשטח המושכר (להלן: השטח הנוסף), הגישו הן תביעה לתשלום הפיצוי המוסכם בהסכם השכירות עבור איחור במסירת המושכר – סך בשקלים השווה ל 65 $ (דולר ארה"ב) בגין כל יום איחור, ולתשלום דמי שימוש ראויים בגין השימוש בשטח הנוסף בסך 123 ₪ לכל יום איחור – החל מתום תקופת השכירות ועד להגשת התביעה, ובסך הכך העמידו המשיבות תביעתן על סך 37,078 ₪.

המבקשים טענו בבקשתם כי המסמכים נדרשים לשם קביעת שווי המקרקעין, שממנו נגזרים דמי השימוש הראויים – שהם אחת מעילות התביעה כאן. המבקשים טוענים כי כעולה מחוזה המכר – מס השבח הינו חלק מן התמורה ששילמו המשיבות בעד הנכס, ועל כן גם מסיבה זו יש לגלות מסמכים אלה.

הבקשה הוגשה ביום 19.06.11 ועל כן קבעתי כי היא תידון במעמד הדיון ביום 20.06.11, במהלכו שטחו הצדדים טענותיהם לפניי.

המשיבות טענו כי התובענה עוסקת בעיקרה בתשלום דמי הפיצוי המוסכם, הנגזר מחוזה השכירות, וממילא אין רלוונטיות לשווי הנכס. בנוסף, לטענתן, שומת מס השבח לא הייתה ידועה ביום חתימת חוזה המכר, ועל כן על אף שהיא מהווה חלק מן התמורה החוזית –שכן על המשיבות-הקונות לשלמה, אין היא תשלום בעד ערכו של הנכס. עוד טענו המשיבות כי הינן מנועות להעביר את השומה לידי המבקשים שכן היא ניתנה להם רק על מנת לשלמה, ושימוש בה שלא למטרה לה היא ניתנה להן – מנוגדת לחוק הגנת הפרטיות. המשיבות טוענות כי המבקשים לא הניחו תשתית ראויה למתן עיון במסמך, על פי מבחני הפסיקה, שכן לא צירפו תצהיר לבקשתם ולא נמקו מדוע לא ניתן להסתפק בראיות חלופיות.

דיון והכרעה

בעניין גילוי ועיון במסמכים קיימת גישה מרחיבה (ראו: רע"א 7705/03 בני דרור ו-3 אח' נ' גד פניני, תק-על 2003(3), 2609 , 2610), ולפיה הכלל הוא, כי הליך אזרחי יתנהל בקלפים פתוחים וכי בית המשפט יורה על גילוי מסמכים רלוונטיים שיש בהם כדי לסייע לבעל דין (ראו: רע"א 2235/04 בנק דיסקונט לישראל בע" נ' אלי שירי (טרם פורסמה, ניתנה 27.06.06); אולם כלל זה לא נועד להעניק הכשר לבעל-דין לעיין ללא מגבלה במסמכיו של יריבו. על כן יש להבחין בין "מסע-דיג" של מסמכים – שהינו פסול, לבין בקשת מסמכים, או סוג מסמכים להם זיקה ישירה לעניין הנדון (ראו: רע"א 2534/02 יהודה שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ ו-2 אח' פ"ד נו(5), 193) או רלוונטיות לקו החקירה (ראו: רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' הנרי אזולאי פ"ד מט(4), 54). יחד עם זאת יבחן בית המשפט אף שאלת ההכבדה כאשר, בין שאלת הרלוונטיות לבין שאלת ההכבדה קיימים יחסי גומלין (ראו: רע"א 9322/07 Gerber Products Company נ' חברת רנדי בע"מ (טרם פורסם- ניתן ביום 22.11.2007). שיקולים נוספים הניצבים כנגד הגילוי הינם: יעילות ההליך המשפטי, הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים (ראו: גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) 198).

לעניין טענת הפרטיות ומידת הפגיעה הנובעת מגילוי מסמכים של צד שלישי - כעקרון נקבע כי אין בחוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981 כדי למנוע בהכרח גילוי מסמכים; שכן על פי סעיף 32 לחוק לבית המשפט סמכות להתיר שימוש כראיה אף בחומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות, וכן על פי סעיף 35 לחוק הקובע כי הוראות החוק לא יגרעו מהוראות דין אחר, ובכללן תקנות סדר הדין האזרחי המסדירות את ענין הגילוי (ראו ע"א 174/88 גוזלן נ' קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון פ"ד מב(1) 563). הבחנה נוספת שנערכה בפסיקה הינה בין מי שהינו צד להליך, ובפרט התובע, ובין מי שהינו זר להליך. בענין צדדים זרים - ניתן לראות בפסיקה גישה מצמצת יותר .

עוד קבעה פסיקת בית המשפט העליון מבחנים בהתקיימם ניתן יהיה להתגבר על הפגיעה בפרטיות. "צריך בית המשפט לבחון מהי מידת החיוניות והחשיבות של המידע המבוקש למחלוקת בין הצדדים, האם הונחה תשתית ראייתית לכאורית המצדיקה את גילוי החשבונות באופן שמפיג את החשש כי מדובר ב"דיג ראיות", האם אין בידי הצד המבקש את הגילוי להישען על ראיות חלופיות שאין בהן פגיעה בפרטיות ואף בהתקיים אלו אסור לו להיקפו של הגילוי כי יחרוג מעבר למתחייב לעשיית צדק באותו הליך משפטי " (ראו רע"א 8019/06 ידיעות אחרונות בע"מ נ' מירב לוין (טרם פורסם, ניתן ביום 13.10.09); רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי פ"ד מז(5) 764, 774).

בענייננו, אכן לא תמכו המבקשים יתדותיהם בתצהיר מטעמם, אולם סיבה זו לבדה אין בה כדי להביא לדחיית בקשתם, שכן ככלל היא מבוססת על טענות משפטיות ועל כתבי הטענות כאן. לגופו של עניין, אין עניינה של התביעה כאן דמי שימוש ראויים אלא בדמי הפיצוי המוסכם. כך לגבי המושכר וכך גם לגבי השטח הנוסף, שדמי השימוש בו חושבו כנגזרת מן הפיצוי המוסכם. על כן, שווי הנכס כשלעצמו, ואף דמי מס השבח – אף אם אניח לטובת המבקשים שהינם חלק מן התמורה בעד הנכס בגין שוויו הריאלי, אינו מן הנושאים המהווים סלע המחלוקת בין הצדדים בתביעה זו.

ועוד, אף אם התביעה הינה בגין דמי שימוש ראויים, לא ברור כיצד משפיעה התמורה שבה נמכר הנכס על דמי השימוש הראויים. דמי שימוש ראויים, כשמם כן הם, הם ראויים, דהיינו ראויים לפי מחיר השוק, ועל כן ספק רב בעיניי, אם מסמכי2ם אלה רלוונטיים למחלוקת אף אם בפנינו היתה תביעה לדמי שימוש ראויים.

על כן נראה שהמבקשים אכן לא הניחו תשתית מוצקה שיש בה כדי להצביע על חיוניות המסמכים לקו החקירה של המבקשים; זאת, במיוחד בהינתן העובדה שהמבוקש הוא מסמכים שחשיפתם פוגעת בפרטיותם של צדדים שלישיים, והם נמסרים שלא למטרה לשמה נמסרו המסמכים למשיבות.

סוף דבר, הבקשה נדחית. המבקשים ישלמו למשיבות הוצאות בקשה זו בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, כ' סיון תשע"א, 22 יוני 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: